Choose language

על סיני, ילד חמוד ושיעור בהצלחה

​

שמש חמימה מלטפת את פניי. אני שרועה על החול האינסופי. הגלים מתדפקים אל החוף. שקט. שלווה. נעים. מנוחה.

ברקע קולות רחוקים של בליל שפות וילדים משחקים. סיני...

שיחה בין אמא לבנה הקט חודרת את קולות הרקע ומקבלת פוקוס.

האמא שוכבת על הערסל, נחה, נהנית מהשקט.

הילד הקטן מנסה להוריד את הכדור שתלוי על העמוד. לא מגיע.

מבקש מאמו שתוריד עבורו את הכדור.

לאמא לא מתחשק לקום מהערסל. אני מבינה אותה. זה היה פעם מזמן, בתקופה שעוד הרגשתי בטוחה לנסוע לסיני. ובעיקר בתקופה שעוד לא הייתי אמא בעצמי. הרבה לפני. ועדיין כבר אז הבנתי אותה. למי יש חשק לקום מהרביצה?

אני מקשיבה לשיחה בסבלנות עצלה. בכל זאת, סיני... אבל הדינמיקה מושכת את תשומת לבי.

הילד מתחיל להתלונן. מבקש שוב: "אמא, תורידי לי את הכדור..."

האמא, מתנדנדת בערסל. בשלוה מוחלטת עונה לו: "תנסה, אתה תצליח."

הילד מנסה שוב. לא מצליח. כמעט בבכי פונה שוב אל האם.

אני קצת פחות שלווה. יאללה, קומי כבר. תני לו את הכדור.

האמא בקול רגוע: "תעמוד על קצות האצבעות, תתקרב ממש. אתה תצליח."

הילד נעמד על קצות האצבעות. מתקרב ממש.

ומצליח.

אח איזה שיעור! איזה מופת להנעה להצלחה!

לפעמים עושים את הדבר הנכון, לא תמיד מהטעם הנכון...

ועדיין: אמונה, עידוד, הכוונה והתנסות עצמית מובילה לחווית הצלחה עצומה. בעיקר במקומות שאתה מרגיש שאין סיכוי.

הנעה כבר אמרתי?