Choose language

"עצלן עובד בחוט ארוך כדי לחסוך במלאכה, 

אבל סופו בסבך גדול, ובעבודה כפולה!"

​

שעור מלאכה בנות (פעם היה כזה...), כיתה ה'. אני די משתעממת בשיעור, ותסלח לי חביבה המורה למלאכה. אבל הפלקט הזה, עם המשפט הזה, שתלוי גבוה על הקיר בכיתה במשך כל השנה, תופס בכל פעם מחדש את עיניי. אני מתנתקת מהרקמה, או הסריגה, או הפעילות המאוד חשובה לחיים שעשיתי באותו רגע בשיעור מלאכה בנות,  ומפליגה הרחק מהכיתה במחשבות על משמעות הדברים... "עצלן עובד בחוט ארוך כדי לחסוך במלאכה, אבל סופו בסבך גדול ובעבודה כפולה!"

מה זה אומר? המשפט הזה מלווה אותי עד היום, בחיים בכלל ובעבודתי כיועצת ארגונית בפרט. לכולנו יש נטייה לחפש "קיצורי דרך". לראות איך אפשר לעשות את זה יותר מהר, יותר קצר, יותר יעיל, יותר ממוקד, לחסוך זמן...

בעולם התקשורת הבינאישית, זה לא עובד. בבנייה של מערכות יחסים - אין קיצורי דרך.

בניהול. "פותרים" מחלוקות בינאישיות במיילים. כמה פעמים פגשתי אצל לקוחותיי התנגחויות מיותרות במייל? אם בין מנהל לעובד שלו, או בין קולגות. מחלוקות שיכלו להיפתר בכמה דקות של שיחה, פנים אל פנים או אפילו בטלפון. "אבל אין לי זמן!" אומרים לי המנהלים. "יש כל כך הרבה דברים שאני חייב להספיק!". והיד קלה על המקלדת. וכפי שאומר המשפט על הלוח: "...אבל סופו בסבך גדול, ובעבודה כפולה!" ומחלוקת קטנה הופכת לקונפליקט גדול, לפעמים ייצרי ופוליטי.

בשירות לקוחות. בהתמודדות עם לקוח מורכב, מנסים לקצר את הדרך: לעצור אותו, לרוץ אתו מייד לפתרון, להיות "אסרטיבי" (במרכאות, מכיוון שבתרבות הישראלית רבים מבלבלים תוקפנות עם אסרטיביות)... "אבל אין לי זמן!" אומרים לי נותני השירות. "אני נמדד על קצב, הספקים וזמן תגובה!" "...אבל סופו בסבך גדול, ובעבודה כפולה!" כפי שכבר הבנו, ולקוח עם בקשה או מצוקה קטנה הופך להיות כעוס, תוקפני ולעתים אלים. 

בעולם התקשורת הבינאישית ומערכות היחסים שאנחנו מנהלים בארגונים (מערכות יחסים מתמשכות - כגון חבר לעבודה, או אקראיות - כגון לקוח מזדמן), הדרך ה"ארוכה", היא בעצם היעילה והקצרה ביותר: להקשיב. לתת לו לפרוק את הכעס, הזעם, התסכול. להוביל את השיחה בצורה הנכונה שתוכל לסייע לו ולתת לו מענה. לייצר שיחה קצרה עם העובד / קולגה. פנים אל פנים או בטלפון. לדפוק לו רגע על הדלת ולהיכנס. להזמין אותה לאכול ביחד צהריים.

ואלו רק דוגמאות ספורות. חיינו בעולם העבודה משופעות בדוגמאות רבות ומגוונות.

 

בעולם שבו מהירות היא שם המשחק, התקשורת הבינאישית עדיין נשענת על הפסיכולוגיה הישנה והטובה: אנשים הם אנשים ואין קיצורי דרך. לקשרים לוקח זמן להיבנות. מחלוקות לא ייפתרו באבחת ווטסאפ או מייל. הדרך הארוכה היא בסופו של עניין הקצרה ביותר.

​