Choose language

"הם לא אוהבים לשאול שאלות.

הם אוהבים להכתיב".

​

כך הייטיקיסט צעיר, אותו אני מלווה חודשים האחרונים, תיאר בפניי את השיחה אותה קיים עם המנהל שלו.

הרקע: הרבה עזיבות לאחרונה. הארגון נכנס ללחץ. המנהל הבכיר הורה למנהלים תחתיו לקיים שיחות עם האנשים, להיות עם יד על הדופק.

אז המנהל של הנועץ שלי, נקרא לו ה., הזמין אותו לשיחה. שיחה אותה לא היה לו מושג בכלל איך לנהל.

וה.? הוא רואה מה קורה סביבו, הרכבת שנסעה הרבה זמן עצרה בתחנה, הדלתות נפתחו ויש לא מעט שהחליטו לרדת בתחנה. וזה גורם לו לשאול את עצמו שאלות. והוא גם מקבל לא מעט הצעות.

שאלתי אותו: מה אתה רוצה שייקרה?

והוא ענה: אני דווקא רוצה להישאר שם. אבל יש כמה דברים שחשוב לי שייקרו. מה חשוב לו שייקרה, את זה אשאיר ביננו. רק אומר, שאין לזה שום קשר לשכר ותנאים.

ואת זה המנהל שלו פספס. כי כמו שהוא אמר: "הם לא אוהבים לשאול שאלות. הם אוהבים להכתיב"

ואני אוסיף: לפעמים זה לא שהם לא אוהבים לשאול שאלות. הם פשוט לא יודעים.

איך לשאול כך שהעובדים ידברו.